כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ישראל

החלטה

1.המשיב נפגע בתאונת דרכים שהוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.

2.המשיב נבדק על ידי הועדה הרפואית של המוסד ונקבעה לו נכות רפואית בשיעור של 10% לפי סעיף ליקוי 35(1)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956, בגין מצב שלאחר שבר בעצם הסירה משמאל ותלונות על כאבי גב תחתון.

3.בבקשה למינוי מומחים רפואיים שצורפה לכתב התביעה שהגיש, עתר המשיב למינוי מומחים רפואיים בתחום הרפואה התעסוקתית ובתחום רפואת הכאב.

4.בכתב התשובה שהגישה לבקשה למינוי המומחים התנגדה המערערת למינוי בין היתר בנימוק כי המשיב בחר במסלול הקבוע בסעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: החוק) ואין בידיו לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, המחייבת בהיותה קביעה על פי דין, אלא על ידי הגשת בקשה להבאת ראיות לסתור. בנוסף נטען כי דרגת נכותו של המשיב כפי שנקבעה על ידי הועדה הרפואית של המוסד כללה וכיסתה את כל היבטי הפגיעה לרבות בתחומים בהם עתר המשיב למינוי המומחים.

5.ביום 5.11.12 החליטה כב' הרשמת שרון הינדה להיעתר לבקשת המשיב ולמנות מומחה בתחום רפואת הכאב לבדיקתו. את החלטתה נימקה כדלקמן: "לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים הרפואיים שצורפו, שוכנעתי כי קיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות רפואית בתחום הכאב בעקבות תאונת הדרכים...".

6.על החלטה זו הוגש הערעור.

7.טענת המערערת היא כי לא היה מקום למנות מומחה בתחום רפואת הכאב, גם אם יש במסמכים הרפואיים כדי ראשית ראיה לאפשרות לקיומה של בעיה בתחום, וזאת מן הטעם שנכותו של המשיב נקבעה על פי דין, על ידי המוסד לביטוח לאומי.

לטענת המערערת, המשיב בחר במסלול הקבוע בסעיף 6ב לחוק ועל כן הוא מנוע מלעתור למינוי מומחה מכוח סעיף 6א לחוק. בנוסף וכהשלמה לדברים נטען כי קביעת הועדה הרפואית של המל"ל אודות נכותו של המערער כיסתה גם את תלונותיו בתחום הכאב וכי לא מדובר בתחום רפואי נפרד שלא נדון על ידי הועדות הרפואיות.

על כן, נטען, לא היה מקום למנות מומחה במסגרת המסלול הקבוע בסעיף 6א לחוק, וככל שמבקש המשיב לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המל"ל עליו לעשות כן על ידי הגשת בקשה להבאת ראיות לסתור מכוח סעיף 6ב לחוק.

המערערת טוענת כי מנימוקי החלטת הרשמת עולה כי היא לא דנה בטענותיה אלה.

8.המשיב סומך ידיו על החלטת הרשמת. לטענתו, הועדה הרפואית של המל"ל לא נדרשה כלל לשאלת נכותו בתחום רפואת הכאב ולא דנה בה, והמשיב לא נבדק על ידי רופא בתחום זה במסגרת דיוני הועדה. קביעת הועדה היא בתחום האורתופדי בלבד, ועל כן צדקה הרשמת כשמינתה מומחה בתחום רפואת הכאב משמצאה ראשית ראיה המצדיקה מינוי בתחום זה.

9.במסגרת הדיון בערעור, ולבקשת המערערת, ניתן על ידי צו להמצאת תיקו המלא של המשיב במל"ל לידי המערערת. לאחר קבלת החומר (שהומצא למערערת שלא באמצעות הצו) הוסיפה המערערת על טיעוניה תוך הסתמכות על דו"חות הועדות הרפואיות ומסמכים נוספים מתיק המל"ל, אשר לגישתה היה בהם כדי לתמוך בטיעוניה.

המשיב התנגד להוספת טיעונים שלא הובאו בפני הרשמת וטען כי אין להידרש להם במסגרת ערעור זה.

10.עיינתי במסמכים ושקלתי את טענות הצדדים. נראה כי בהחלטתה לא דנה הרשמת בטענת המערערת לפיה אין המשיב זכאי למינוי מומחה לפי סעיף 6א לחוק מהטעם שנכותו נקבעה על פי דין ומשום שבחר במסלול הקבוע בסעיף 6ב לחוק, ולטענה הנוספת, השלובה בה, לפיה הנכות שנקבעה למשיב במל"ל מכסה גם את תלונותיו בתחום רפואת הכאב, וכי לא מדובר בתחום רפואי נפרד.

מהחלטת הרשמת עולה כי נבחנה רק השאלה האם קיימת ראשית ראיה לבעיה בתחום רפואת הכאב על פי המבחנים הנדרשים בבקשה למינוי מכוח סעיף 6א' לחוק.

יצוין כי איני מקבלת את טענת המשיב לפיה טענות המערערת הועלו רק בשלב הערעור. נכון הוא כי הסתמכותה על חלק ממסמכי המל"ל הוספה בשלב זה של הערעור, אך הטענה גופה נטענה בתגובת המערערת לבקשה למינוי המומחים, והיא לא נדונה על ידי הרשמת בהחלטתה.

11.אשר על כן, אני מורה על החזרת הדיון לכב' הרשמת הינדה, לדיון מחדש בבקשה למינוי המומחה בתחום רפואת הכאב. החלטה בבקשה תינתן לאחר שמיעת טיעוני הצדדים (בעל פה או בכתב לפי שיקול דעתה) בכל הקשור לטענות המערערת כי קיימת קביעה מחייבת על פי דין וכי הקביעה מכסה את תלונותיו של המשיב בתחום רפואת הכאב, ובהסתמך על מלוא החומר לרבות מסמכי המל"ל שהוגשו במסגרת הערעור (משהוחזר התיק לדיון מחודש בבקשה, ראוי כי כל המסמכים הרלוונטיים יעמדו בפני בית המשפט אף שחלקם הוגשו במסגרת הערעור).

אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.